ברטנורא על משנה מנחות ט׳:ב׳

2 שְׁנָתוֹת הָיוּ בַהִין. לֹא הָיָה שָׁם אֶלָּא הִין, וּבוֹ הָיוּ סִימָנִים מַסְמְרוֹת אוֹ פְּגִימוֹת:

3 עַד כָּאן לְפַר. חֲצִי הַהִין:

4 עַד כָּאן לְאַיִל. שְׁלִישִׁית הַהִין:

5 וְעַד כָּאן לְכֶבֶשׂ. רְבִיעִית הַהִין. וְאֵין הֲלָכָה כְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר:

6 וְכִי מֶה הָיָה הַהִין מְשַׁמֵּשׁ. שֶׁלֹּא הָיָה בַּמִּקְדָּשׁ דָּבָר שֶׁיִּהְיֶה צָרִיךְ לְהִין שָׁלֵם, שֶׁלְּעוֹלָם לֹא נִצְטָרְכוּ לַהִין אֶלָּא בְּשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה בִּימֵי מֹשֶׁה וְאוֹתוֹ שֶׁמֶן עֲדַיִן הוּא קַיָּם וְעוֹמֵד, וְאִם כֵּן לֹא הָיוּ צְרִיכִים לַהִין:

7 אֶלָּא מִדָּה יְתֵרָה. הָיְתָה שָׁם לְהַשְׁלִים הַשֶּׁבַע מִדּוֹת:

8 לְמִנְחַת כֹּהֵן גָּדוֹל. הָיוּ לָהּ שְׁלֹשָׁה לֻגִּין שֶׁמֶן, לֹג וּמֶחֱצָה שַׁחֲרִית וְלֹג וּמֶחֱצָה בֵּין הָעַרְבַּיִם: